נסעתי לפריז. פשוט ככה. זה לא היה מתוכנן בכלל. למען האמת, שום נסיעה לשום מקום לא היתה מתוכננת לעתיד הקרוב או הרחוק. אתם יודעים איך זה – הבית החדש, הרשימה האינסופית של דברים להשלים ולהכין ולקנות. העבודה. המשכנתא. לא אלאה אתכם בפרטים שהובילו לרגע הזה בו שאלתי את ארי – ומה אם אני אסע לבד? והוא ענה – יאללה, מפרגן.
אז ארזתי ונסעתי. התארחתי אצל בת דודה רחוקה שהיא חברת נפש, למרות שאנחנו מכירות רק מגיל 15 ונפגשות רק אחת לכמה שנים טובות. היה קר מאד, פריזאי מאד. היה נפלא.
יש לי המון מה לאמר על הנסיעה הזאת ובאותה נשימה – אני רוצה להגיד שום-דבר. לא צילמתי כמעט בכלל ולא כתבתי ולא שיתפתי. רציתי להיות לבד, אבל ממש ממש לבד, וזה אומר בלי לתת לחברי הפייסבוק שלי להציץ ובלי להשוויץ באינסטגרם ובלי לחלוק את סוד החוויה שלי עם איש. רציתי להריח ולטעום ולראות ולנשום לבד. שנים שלא הייתי ממש לבד וזה היה נחוץ, נהניתי לשמוע את הקול שלי מהדהד בראש, מחשבות נקיות וחפשיות, בלי לאמר דבר. לא הייתי בת הזוג של-, אמא של-, חברה של-. הייתי אני של עצמי.
הייתי בטוחה שזה יהיה טיול איטי. זמן לחשוב ולכתוב, לעצור קצת את הריצה. אבל מהרגע שנחתתי נזכרתי שאני בכלל לא כזו, אפילו במקומות הכי ״שאנטי״ בעולם מצאתי את עצמי הולכת הלוך ושוב. אני אוהבת לטייל בתזוזה, לתת לרגליים לנהוג ולאפשר לראש לשבת במושב האחורי, להתפעל מהנוף.
פריז אהובה עלי במיוחד, מוכרת כל כך ובכל זאת מפעימה ומפתיעה בכל פעם מחדש. כאמור – אני לא מתכוונת לספר על העיר שביקרתי, אבל אשמח לכתוב כאן על העיר שחוויתי.
(ומה לגבי המלצות? נו, לא באמת יכולתי לוותר על רשימת המלצות לוהטת לקוראי הבלוג הנהדרים שלי. בפוסט הבא, מבטיחה!).
פריז של הפרטים הקטנים
היופי בפריז הוא ישות בפני עצמה. מיד עם היציאה הראשונה מפתח המטרו, כשהחלונות הצרים של השדרה רק מבצבצים מבעד לגרם המדרגות, פוגשים ביופי. אם אאלץ לתאר את העיר במילה אחת, היא תהיה ״יופי״. נדמה שהעיר תוכננה ע״י היופי עצמו, לא על ידי בני אדם. לאורך הביקור שלי מצאתי את עצמי מחפשת את המקור, את הסיבה המדוייקת לתחושה הזו שלי, שהכל פשוט… יפה.
אי אפשר לאמר שזה הטעם שלי – לא הייתי רוכשת סלון בהשפעת הבארוק ולא הייתי מתהדרת בשמלה מהמאה ה-19. אז למה הלב נשבה ומתאהב בכל בניין? בכל גינה? בכל פינת רחוב?
בגלל הפרטים הקטנים. ההקפדה היתרה על כל פרט שולי-לכאורה, האסתטיקה המדוייקת והעושר שניכרים בכל פריט, אפילו הקטן ביותר. אני עומדת בפינת רחוב ברובע ה-3. אבני המדרך עשויות אבן יפה, מנוסרות באחידות מרשימה. עמוד התאורה לידי יצוק בברזל, מעוטר עלים ופריחה מתכתית. השלט לרחוב הסמוך מבריק באמייל כחול-ירוק, קיר הבניין מכוסה קיסוס. החלונות המעודנים צרים ומאורכים, מעקה ברזל שחור מתפתל לפניהם בדוגמה גיאומטרית מורכבת. הלבנים שבמשקוף החלון מסותתות בדוגמת פסים, ותחתיו עיטורים דמויי בד ועשויי אבן. ופינת הרחוב הבאה? יפה אפילו יותר. אין פרט אחד שחמק, הם כולם לוקחים חלק במכלול המשגע, כמו תווים במנגינה. הפסקתי להסתכל רק על המכלול, התחלתי לפרק בעיניים בוחנות את העיר לחלקיקיה המעלפים.
לקחתי איתי משהו מכל זה. אין פרטים שוליים, אין פרטים מיותרים. אם אתייחס גם בחללים שלי לכל פרט קטן כאילו שווה לתת עליו את הדעת, סך הפרטים יהיה נפלא בעיני. אולי קל יותר להגיד מלעשות- אני הרי סוחבת איתי ״ירושות״ מגילגולים קודמים, שלי, שלו, שלנו. רהיטים וחפצים שאין להם ערך אסתטי בכלל בעיני. דברים שלא נראו לי חשובים מספיק כדי שאתאמץ. אבל עכשיו אני רואה את זה באור אחר. כל הפרטים הקטנים – חשובים.
תודה ש״הקשבתם״, כי גם אם רציתי להיות בפריז לבד – כל הזמן חשבתי ברקע מה מתוך זה ארצה לספר לכם כשאחזור.
בפוסט הבא – הרשימה הכי שווה לחנויות יצירה בפריז!
מוזמנים להרשם לעדכונים, את הפוסט הלוהט הבא תוכלו לקבל כבר ישר לתיבת האי-מייל שלכם.
שירה
פריז היא אכן העיר הכי יפה בעולם ולגלות אותה מחדש שאת לבד, זה בהחלט קסם שעבר דרך הפוסט הזה. חולמת על היום שבו אסע גם כן לבד בלי להיות אמא, אישה, בלוגרית, מרצה או מה שלא תרצי אלא לברוח לכמה ימים של שקט לעצמי. עשיתי זאת לפני שלוש שנים וממתינה בקצר רוח קוכל לעשות זאת שוב. והאיורים שלך מקסימים – פשוט ידי זהב יש לך.
האיורים שלך מושלמים!
היית יכולה למכור אותם על גדול הסן 🙂
בשנה הראשונה ברילוקיישן הקודם בפריז, הייתי נטולת תעסוקה.
כל בוקר הייתי קמה, נכנסת למטרו, יוצאת איפה שיצא ומטיילת כמה שעות לבד.
קסום.
נשמע מושלם…
זה היה ממש להרגיש איך הרגשת שם בפאריז, לבד… (אולי כי גם אני מרגישה שם ככה…)אלוהים שנמצא בכל הפרטים הקטנים, זה שאפשר לשבת על ספסל בפארק ופשוט לספוג יופי, והאיורים שלך! פוסט שהוא חויה פריזאית.
תודה רבה ריבי
האיורים מקסימים! ואני לוקחת מהפוסט את האומץ לנסוע לבד ורק להיות. בלי תפקיד של אמא/בת זוג/ חברה ובלי לנסות לעבד (וקצת לאבד) את החוויה תוך כדי במקום להיות בה..
חייבת להגיע לפריז!
חייבת!
שירונת אהובה, איזה כיף לקרא את הפוסט שלך.
ואיזה כיף לראות את הציורים שלך.
אני לגמרי מזדהה עם התחושות שלך לגבי פריז. לשמחתי מגלה אותן גם בערים נוספות שלא ידעתי שיכולות להשפיע עלי כך…
נשיבוקים <3
הרישומים, התיאורים, החוויה
מקסים
מדמיינת אותך יושבת על ספסל ורושמת… כמה פריזאי!
כמה יפים הרישמוים שלך, שירה!
תענוג לגלות עוד כשרון שלך.
והכי כיף זה לקחת את הזמן הנדרש להסתכל מקרוב, ללמוד, להפנים, לשרטט, לשמר על הנייר.
שנים מאז שישבתי וציירתי או רשמתי משהו בטיול. איזה תענוג.
תודה רונית, גם אני לא עשיתי את זה כבר המון שנים. זה איפשר לי לקיים רגעים מאד אינטימיים עם מקומות שריגשו אותי, כאילו זו היתה הדרך שלי לאחוז בהם.
הלבד שיצרת לעצמך בנסיעה הזאת איפשר לך להיות שקטה וממוקדת ובאמת לקחת את הזמן ולהיות ערה לכל מה שמקיף אותך. ההתבוננות המכבדת והמעמיקה הזאת בפרטים הקטנים יצרה מכלול של פוסט מאוד ייחודי ויפה והאיורים שלך ממש מעלפים
כל כך יפה: המילים, האיורים, השלמות של האסתטיקה והחוויה האישת שלך. מאוד מזדהה עם הצורך בלבד.
וואו ממש מדהים! איזה פוסט מהמם! משתפת את הפוסט עקב האהבה שלי לכתיבה שלך, ולציורים שציירת כביכול בקפדנות, אבל ברפרוף מהפנט
תודה! איזה תיאור מרגש ונהדר
שירוש
פריז פריז…
אני שניה אוספת את עצמי ואת העיניים שפקחתי כשראיתי את האיורים שלך
קסם שאת
ככככככככככככככשרונית
שקט זה הדבר. חשוב לנפש ואין כמו שקט בפריז
נהדרת
תודה… האמת שחשבתי בנסיעה הזו כמה חשוב להתנתק, ובמקביל איזה מגה מגניב זה בטח לעשות נסיעה כזאת עם מעצבות כייפיות! אני מסתכל לכיוונך, גברת לבנה חכים
הרגת! ברכות! ביופי בחן וחסד ששמורים לשקט וליופי. איורים מקסימים ופוסט מיוחד כמוך! ❤?? אין ספק שלכל אחת ואחד מגיע זמן השקט שלו, בלי מטלות, התחייבויות לחזור בפשטות לעצמנו! אהבתי ממש????
תודה יקירתי! את הקראש האינטרנטי שלי כבר הרבה זמן, לא ברור לי איך לא נפגשנו עדיין
זה יפה כל כך, ועדין כל כך. מאוהבת בעיר הזאת ומתגעגעת אליה. תודה שנתת לי פיסה ממנה
תודה מותק, זו מחמאה גדולה
כל כך מזדהה עם הצורך להיות לבד. לא לצלם. לא לשתף. לא לקחת איתי אף אחד.
כן… אולי דווקא בגלל ההנאה שאני שואבת בדרך כלל מהפלטפורמה הציבורית-משהו של הבלוג, הפייסבוק וכו׳, אני מרגישה תמיד חשופה וממש הייתי זקוקה למשהו אחר. היה נפלא
מקסים.. האיורים שלך נהדרים!
תודה רבה 🙂
שירה תעשי לי איור (לסלון של הבית) 🙂 פוסט מקסים לחלוטין עושה חשק לטוס
חחח.. תודה רבה. כנראה שהיה מעולה כי נמלאתי כל כך הרבה אנרגיה, שכרגע לא מצער אותי בכלל שנאלצתי לחזור 🙂
איזה יופי של פרטים קטנים, שירה!!
איזה יופי של איורים. נראה לי חוויה אישית מדהימה להתבונן ולהתחבר למקום וסיטואציה באמצעות איור, שיוצרת שקט נפשי, גם אם זה לרגעים. מזדהה מאד עם האהבה שלך ותשומת הלב לפרטים הקטנים. מה שמדהים שם שזה כ"כ בילד אין וניכר בכל סנטימטר. מחכה בקוצר רוח לפוסט הבא..
באמת האיור היה האמצעי הטוב ביותר להתרכז, להכיל את כל מה שהיה מסביב. אני צריכה לעשות מזה הרגל
איזה מקסימה פריז שלך! והאיורים כל כך יפים.
לפעמים האפשרות הזו לטייל לבד אבל ממש לבד היא עולם ומלואו 🙂
אני כל כך שמחה שהיה לך טיול של ״שקט״. אפילו אם זה לא היה שקט אמיתי, זה כיף לחשוב שהיתה לך בועה מחוץ לכל הטירוף של הפייסבוק וכל השוויץ. לפעמים פשוט להיות ברגע, להינות בלי לצלם, זה משהו מאוד ממלא באנרגיה. מחכה לשמוע עוד פרטים על הטיול. :*
פוסט מקסים והאיורים ! כמה אני מתחברת למה שכתבת , פעם כתבתי על כך פוסט שלח לי שקט בקופסא , לפעמיים צריך שקט , בלי להשוויץ בפייסבוק ובאינסטרגם. כמו שרשמת להרגיש את השקט בראש … מתגעגעת לזה ומבינה לליבך. פריז היא אהובת ליבי , גרתי בה עם בן זוגי חצי שנה ואני ממש מתגעגעת אליה … את יודעת משכנתה ילדים וכו (:
אני זוכרת היטב את הפוסט הזה שלך. ופריז… אני תמיד מרגישה שלהבדיל מהרבה מקומות אחרים, פריז מנהלת עם אוהביה מערכת יחסים משל היתה מאהבת, לא מקום יישוב… מתגעגעים אליה וחושקים בה עד כאב. תופעה 🙂
שירה, זה אחד הפוסטים שבזכות אני שמחה שיש דבר כזה שנקרא 'בלוג' ואחד מפוסטי הטיולים הטובים שקראתי לאחרונה. כל משפט שלך הוא כמו שירה, היכולת שלך להעביר בצורה מדויקת את התחושות שהרגשת בפריז, ביחד עם האיורים הנפלאים נותנים לקורא תחושה כאילו הוא שם איתך. אני רוצה לכתוב "הלוואי והייתי שם איתך", אבל אז לא היית שם לבד וחלק מהיופי של הפוסט הוא הלבד שלך בפריז. לא נורא, אנחנו עוד נצא יחד לטיול בלוגריות….:-)
מחכה לפוסט הבא….
זה ממש מרגש לקבל תגובה כזו ממך! תודה רבה יקירה
עשית חשק לפריז 🙂
ושוב הראית פן אחר בכשרון המדהים שלך!!
תודה… והכל בעצם עושה חשק לפריז, לא?
וואי שירה. מתחברת כ"כ לרצון הזה שלך להיות בשקט רגע, לבד. בלי הגדרות ובילבול של יומיום שמלווה אותי קצת לאחרונה… לא ידעתי שאת מאיירת ובעיקר נהניתי לקרוא עוד קצת עליך. מזווית אחרת.
אז תודה על זה
נשיקות.
תודה אהובה. חייבת להודות שההפסקה הזו היתה נחוצה ובמקום ועשתה לי ממש טוב. מרגישה קלת-רגליים וחדורת מוטיבציה עכשיו.
האיורים שלך מדהימים ומעוררי השראה…
גם אני אוהבת מאוד את פריס ומאוד נהניתי לקרוא את הפוסט.
יום מקסים ומחכה לבאות
רויטל
תודה רבה רויטל!
האיורים….גרמו לי לקנאה. שפו. אהבתי את היכולת והעדינות…